לחץ להגדלה
יאשה
ז'ק צור הדליק/ה נר לזכרו ב-18/09/2009: "אדם צנוע ורב פעלים שעשה רבות למען הקהילה יכול לשמש סמל ודוגמה ביושרו לנושאי תפקיד ברמתו שלא סרו מדרך הישר.".
 
גל דרור הדליק/ה נר לזכרו ב-07/02/2008: "עברו 4 שנים ואני זוכר ואוהב ומתגעגע גם אליך וגם לסבתא.".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר יעקב אלפרוביץ', אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר יעקב אלפרוביץ', אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
מכתב פרידה, נכתב ב - 9 לפברואר 2004 / גבע דרור (נכד)

סבא יאשה היקר

בשבוע שעבר נפטרת, נפטרת מימי סבל קשים, נפטרת מכאב, נפטרת מהצורך הכל כך בסיסי - לשרוד. הצורך שמשך אותך אל מעבר לגיל 100, על טיפות הדלק האחרונות חצית את ראש ההר, עוד קצת ומתת.

בצעדים הקטנים והמהירים שאני עוד זוכר מלפני כמה חודשים, כשאתה צועד לכיוון חדר האוכל, לא האמנתי כשראיתי, לא האמנתי. סבא שלי מחר בן 100, אמנם מבולבל, אמנם מדבר איתי ברוסית לפעמים, אבל למרות זאת - הולך לאכול.

סבא יקר, אני זוכר את המבט הבוהה שלך בי, מתאמץ לזכור, מנסה להגיד, רוצה להיות כאן איתי. שידעו שאתה עדיין יודע, עדיין מבין, פשוט מתקשה לחבר הכל למחשבה אחת, למשפט יחיד. אני יודע שידעת, אני יודע שזיהית, אני מבין שלא יכולת להגיד.

והנה, קוברים אותך צמוד לסבתא. אהובתך שכל כך לא רצית להיפרד ממנה, שכל כך התגעגעת, שלא הצלחת לשחזר את אהבתך אליה.

ובי עולים וצפים מאז, זכרונות עמוקים עמוקים שנראים פתאום כל כך קרוב. ובכל פעם שאני נזכר, עולה בי גל רגש עמוק, מהבטן, דרך החזה והגרון ומסתיים בפה ובעיניים, בהמון דמעות, בהמון געגועים. געגועים לבית שלך ושל סבתא. הבית שהיה ביתי יותר מכל בית אחר, שתמיד קיבל אותי בחיבוק, בחום ובאהבה. הבית ברחוב הרב קוק שבו יכולתי להיות בפשטות -
ילד.

אני משוטט לי בין חדרי הבית, במרפסת שליד חדרכם, בארון עם המצעים שמול מיטתכם. אני מריח את הסדינים שסבתא כיבסה, שכל כך אהבתי לישון עליהם ואת שמיכת הקיץ המושלמת - הפיקה.

אני זוכר את הריח עד היום.

אני עובר בחדר העבודה שלך, משחק במכונה שמערבבת קלפים, נכנס לחדר אמבטיה ונזכר בארון כבסים הכמעט נסתר מעין.

והכל כל כך נקי ופשוט.

אני כבר שומע את צלילי המוסיקה הקלאסית מהרדיו הקטן שבמטבח ומריח את השניצלים המושלמים שסבתא מכינה, על מחבת ברזל, לאט לאט, בהמון אהבה.

אני זוכר את הריח עד היום.

ובחוץ החתולים מחכים לשאריות, השסק הטעים, צינורות ההשקיה עם מחברי הברזל מוכנים לעבודה.

והכל כל כך נעים, כל כך פשוט, אפילו בימים הכי חמים של הקיץ, בלי מזגן ועם מאוורר פשוט הבית עם מזג כל כך טוב, דלת המרפסת פתוחה לרווחה לסלון, הכורסא יוצאת החוצה, אתה יושב בה עם גופיה לבנה, קורא עיתון ולוגם תה.

אני שותה קפה קר עם גלידה שסבתא הכינה לי.

והאווירה נינוחה כל כך שקשה לעזוב. ליבי נעצב בכל פעם שנפרדתי ממך ומסבתא וכבר חיכיתי לחופש הבא, לארוחת הערב ביום שישי עם כל המשפחה.

סבא מתוק, אני כל כך מתגעגע לסבתא, אשתך האהובה שהכל עשתה ממקום של טוב ואהבה. וכשחלת ולא חזרה לעצמה, אני זוכר איך כעסת עליה שלא הצליחה להשלים משפט, כשלא זכרה איפה שמה חפץ כלשהו. אני זוכר את היום ההוא במטבח, כשכל כך נבהלת שאתה עומד לאבד אותה.

וכשנכנסה לבית החולים, דאגת בוקר בוקר לקטוף אשכולית, לסחוט לכוס זכוכית קטנה, להכין לה ארוחת בוקר בדיוק כמו בבית ולהביא לה לבית החולים.

העיקר שתישאר, שתתחזק, הכל יסתדר ציפורה, הכל כמו קודם, אפילו הטעם של האשכוליות שלנו. אל תלכי.

ובסוף שלה היא הלכה, בלי סבל רב, מוכנה ומזומנה לסוף.

גם ליבי נשב אז סבא, גם לי היא חסרה, חסרה ושניכם ביחד בעיקר תחסרו לי וזו דרכו של הטבע, אני מקבל את אבל נורא מתגעגע.

אוהב גבע.



הזמנה / תמר דרור (בת)
כל המוקירים את זכרו של אבינו מוזמן להצטרף לאתר. בתודה
בוגר המחזור הראשון בטכניון / עד עולם

"איש ספר ושוחר תרבות, שמוזיקה קלאסית התנגנה ברדיו שבסלון ביתו דרך קבע," מספרים תמר ודן, ילדיו של יעקב אלפרוביץ'', על אביהם.
יעקב (יאשה) אלפרוביץ'' נולד לפני כ-100 שנה בעיירה קטנה ליד מינסק שברוסיה הלבנה. "עוד בנעוריו היה אבא חבר בתנועה הציונית וב-1925 החליט להגשים את הציונות הלכה למעשה ולעלות לארץ," מספר בנו.
יעקב הגיע לחיפה ולמד הנדסה אזרחית במחזור הראשון בטכניון. בתקופת הלימודים נהג לאכול במטבח הפועלים שהפעילה ההסתדרות באותם ימים, שם גם פגש את אשתו לעתיד, ציפורה. הזוג הצעיר עבר לירושלים, ויעקב, שהיה כבר מהנדס צעיר, עבד בפרויקטים של הממשלה הבריטית לפיתוח מערב ירושלים.
בשנות ה-30 המוקדמות עברו בני הזוג ובנם למגדיאל ויעקב עבד ב"פרויקט אלף הבתים", שכלל הקמת יישובים כפריים בשרון. באותן שנים היה יעקב חבר ב"הגנה" ולימים הצטרף למפלגת מפא"י.
ב-1947 קיבל יעקב את תפקיד מהנדס העיר פתח תקווה, בו החזיק עד שפרש לגמלאות ב-1970. ילדיו מספרים כי הקדיש לעבודתו לילות כימים ותמיד היה קשוב לצורכי הקהילה ותרם לקידומה.
בשנות ה-70 הגיעו גלי העלייה הראשונים מרוסיה, ויעקב פעל רבות לסייע לעולים ולהקל עליהם את חבלי הקליטה.
במהלך השנים זכה יעקב בתארים שונים, ביניהם "נשיא כבוד של רוטרי בפתח תקווה", "יקיר התזמורת הפילהרמונית" ו"יקיר חברי ההגנה של העיר פתח תקווה". הוא השתתף בחגיגות 75 שנים לטכניון ותרם להקמת בניין חדש בפקולטה בה למד.
מכריו יזכרו אותו כאיש הגון וישר שכוחו ובריאותו עמדו לו עד שנפטר בשיבה טובה.

(כתבת זכרון שפורסמה לזכר יעקב ז"ל בעיתון "מעריב" ביום 15.4.04 )
cClbMmCTSMFE / Akash Akash (ojlvbySRe2)   לקריאה  
לאבא / דן אופיר (בן)   לקריאה  
אלעד בן השמונה וחצי כותב: / תמר דרור (בת)   לקריאה  
לאבא היקר / תמר דרור (בת)   לקריאה  
דברי פרידה  / עופר אופיר (נכד)   לקריאה  
להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©